הסטרימינג נכנס לחיינו כבר לפני שנים רבות, יחד עם יוטיוב – אפליקציית שיתוף הסרטונים החזקה ביותר ברשת כיום.
נתחיל משאלה קצת בסיסית – מה זה בדיוק סטרימינג?
משמעות המונח סטרימינג היא שהמכשיר אינו ממתין דקות ארוכות, שעות וימים עד שקובץ הוידאו יורד אליו (כמו שהיה לפני שנים, כשהורדנו סרטים למחשב), אלא טוען את הסרטון תוך כדי צפיה, כך שאינו יורד בשלמותו לפני הצפיה.
מה שקורה בפועל, הוא שבכל רגע נתון, המכשיר שומר בזיכרון כמה שניות, או כמה דקות קדימה מהשניה שבה אתם צופים, כדי לאפשר צפייה חלקה.
הפער הזה נקרא באפר (Buffer) והוא שמאפשר לכם לצפות באופן חלק בסרטים וסרטוני וידאו במסגרת שירותי הסטרימינג.
מלחמת הסטרימינג בטלוויזיה בארצות הברית
הטכנולוגיה כל כך מפותחת, שחברות המעניקות שירותי סטרימינג, כמו נטפליקס למשל, כבר אינן מסתפקות בהורדת הסרטון תוך כדי צפייה, אלה במקביל מתבצעת גם דחיסה של סרטון והקלטה שלו, כך שאפשר לצפות גם בסרטונים חיים, מבלי שהשירות יקרוס בגלל העומס.
בארצות הברית למשל, שירותי הסטרימינג הפכו כה פופולריים שהטלוויזיה המסורתית הולכת ומאבדת את כוחה והשפעתה. נכון לכתיבת שורות אלה, היא נמצאת על סף קריסה.
ימים יגידו אם משבר הקורונה החזיר את כולם למסכים, לצורך החיבור המיידי לאקטואליה וחדשות בזמן אמת, כמו שרק הטלוויזיה המסורתית יודעת לספק.
עליית הסטרימינג בישראל
הסטרימינג בישראל תופס עוד ועוד מקום בסלון של הישראלים, עם חברות תקשורת גדולות שלמדו כיצד לנצל את ההזדמנות ולשדר פרסומות מותאמות לקהל שלהן בזמן אמת.
שירותי הסטרימינג בישראל אינם שמורים רק לנטפליקס ויוטיוב. גם חברות כמו יס והוט משתמשות בטכנולוגיה, מאפשרות לצופים לגשת למספר גדול יותר של ערוצים ותכנים, המגיעים אליהם על גבי תשתיות אינטרנט, במקום תשתיות הלווין, האיטיות יחסית.
אם כל זה לא מספיק מפתה, הרי שגם ממשק ההפעלה של חברות הסטרימינג הוא כל כך ידידותי ונוח לשימוש, שהוא חלק משמעותי מהחוויה החיובית וגם הוא מוסיף לקסם והמשיכה שיש לישראלים אל שירותי הסטרימינג על סוגיהם.
יחד עם זאת, הישראלים לא נפרדים מהחיבור הצמוד שלהם באינפוזיה לתוכניות האקטואליה והחדשות, מה שמחזיק, כנראה בחיים את הערוצים המסורתיים, כמו "כאן 11", ערוץ 22 וערוץ רשת 13.
אז לעומת היום
אבל למרות הכל, הערוצים המרכזיים, כמו 11, 12, 13, ערוצי הספורט וערוצי הילדים, כנראה שכבר אינם משמשים בתפקיד מדורת השבט כבעבר.
בימינו, נקרא סוג השידור הזה "שידור לינארי".
למרבה המזל, גם הוא נגיש כיום בטכנולוגיית הסטרימינג, מה שהציל את התכניות המובילות מהכחדה, מפני שהצופים יכולים לקבל את מנת האקטואליה היומית שלהם גם ב VOD, בסטרימינג לנייד, למחשב, או לטלוויזיה חכמה.
המהפכה השקטה של נטפליקס
השינוי הגדול החל בסוף המילניום הקודם, כשנטפליקס נכנסה לשוק והציעה לצופים מחיר קבוע עבור צפיה בכל התכנים שלה.
כיום, נטפליקס נחשבת לאחת מהחברות המובילות בעולם בתחום הפקת תכני מקור ויש לה מעל מאה מיליוני צופים ברחבי העולם, שאם נודה על האמת – מכורים לפלטפורמה.
למרות ההובלה והבולטות הבלתי מעורערת של נטפליקס בתחום הסטרימינג, יש לה מתחרות שעושות הרבה פחות רעש, ביניהן אמזון, HULU של דיסני ודיסני, שהכניסה את דיסני פלוס, שם אפשר למצוא את כל סרטי מארוול וכמובן את הסרטים הנצחיים של דיסני לדורותיהם.
גם אפל ו HBO רוצות נתח מההצלחה האדירה, משיקות הפקות מקור ותכנים עשירים, לצד תכנית לשילוב פרסומות לצורך הוזלת המנוי החודשי והגדלת הסיכוי לתחרות הוגנת עם נטפליקס.
אלה רק חלק מהחברות שהבינו את הכוח הגלום בשירותי הסטרימינג ומנסות לחטוף לעצמן נתח נכבד מאחוז ההכנסות העצומים של השירות.
חברות הערוצים בישראל משחקות במגרש המשחקים של החברות הגדולות
חברות הערוצים בישראל, לשמחתנו, לא מפספסות את ההזדמנות לענות על הביקוש ומשלבות גם הן שירותי סטרימינג בלוח השידורים, כדי לוודא שהן יהיו חלק מהבחירה של הצרכן, המעוניין בשירותי סטרימינג איכותיים.
אם חברת פרטנר היתה הראשונה לזהות את המגמה ולקפוץ על העגלה, הרי שכיום מבינות כל החברות שמי שרוצה להישאר במשחק תצטרך לאמץ גם היא את כללי המשחק החדשים.
לעומת זאת, בחברת יס דווקא מאמינים בצייה המסורתית (לינארית), בעיקר בגלל החיבה היתרה של ישראלים לאקטואליה, ריאליטי, חדשות וספורט – בשידור חי.
בזכות הפעלת האפשרות לצפות בתוכנית מהתחלה – בכל שלב שבו תצטרפו לשידור, שידורי הטלוויזיה המסורתיים בישראל כנראה ישארו איתנו עוד לזמן רב, לצד שירותי הסטרימינג.
גם בסלקום מבינים שהצופים הישראלים שונים מהצופים האמריקאים, בגלל החיבור ההדוק לתוכניות חדשות ואקטואליה ומסיקים בצדק, שהצופים הישראלים זקוקים לשירותי הסטרימיג כתוספת לשידורי התוכניות המסורתיות.
עוד סיבה להבדל המהותי בגישה לסטרימינג בישראל לעומת ארה"ב היא הרגולציה בתחום בישראל, המגינה בעקיפין על הערוצים המסורתיים ומשאירה את הסטרימינג כשירות משלים ולא מעבר.
לכן חברות הסטרימינג מעדיפות להיכנס לטלוויזיה של הישראלים דרך חברות השידור הקיימות ולא באופן עצמאי.
שירותי הסטרימינג – לא רק גישה משופרת לתכנים איכותיים
לא רק התכנים והנגישות אליהם משתנים בעולם הסטרימינג. הממשק של נטפליקס, למשל, הוא דוגמה מצוינת, לצד הממשק החכם של יוטיוב, לכך שהמפעילים של שירותי הסטרימינג עושים עבודה יעילה וחכמה במיוחד באיסוף נתונים.
החל בהעדפות תוכן (שאתם רואים על המסך כשאתם מקבלים קטגוריה בשם "על סמך הצפיה שלך בתוכנית…") וכלה בהתאמה אישית של פרסומות, בהתאם לנתונים שנאספו אודות הצופים דרך גוגל ודרך העדפות הצפיה.
לצד היתרון הגדול שיש כאן עבור הצופים – שימוש נוח וקל, מציאה מהירה של תכנים מותאמים, אי חשיפה לתכנים שאינם מתאימים, או מעניינים ועוד, חשוב לציין שאיסוף נתונים שכזה אינו מפוקח מספיק ובכל רגע נתון יש מי שמנסה למצוא דרך לעשות במידע הזה שימוש אינטרסנטי – במקרה הטוב.
לסיכום
כניסת שירותי הסטרימינג שינתה מקצה לקצה את הרגלי הצריכה והצפייה של צופי טלוויזיה ברחבי העולם ובישראל, תוך שהיא מאפשרת לצופים לבחור רק את מה שמעניין אותם לראות, לוקחת אחוזי צפיה משמעותיים מהערוצים המסורתיים וגם מביאה אותם לסף קריסה בארצות הברית.
יחד עם זאת, לא נראה שהמגמה הזאת תקפה בישראל, בעיקר בגלל החיבה של הישראלים לאקטואליה, אך גם בגלל רגולציה בתחום התקשורת.
נראה שבישראל הושג איזון עדין ובריא בין שירותי הסטרימינג לערוצים הלינארים, אבל חשוב להישאר ערניים ולזכור, כי שירותי הסטרימינג לא עוסקים רק באספקת תכנים לפי דרישה ושיפור ממשק הצפיה בטלוויזיה, אלא גם באיסוף נתונים אינטנסיבי על הצופים, ללא פיקוח מסודר.
ואולי אין לנו ממה לחשוש, כל עוד הרגולציה בישראל מגנה על חברות הערוצים ומגבילה את ההתפתחות המפלצתית של שירותי הסטרימינג.
